היסטוריה

 

היסטוריה קצרה של ליטא ושל הליטאים

הליטאים יושבי חבל ז'מוט היו, כמו יתר העמים הבלטיים, עובדי אלילים עד סוף ימי-הביניים. התלכדותם לישות צבאית ומדינית חזקה נוצרה תוך מלחמות ממושכות עם מסדרי צלבניים גרמניים, שביקשו לכפות עליהם את הדת הנוצרית. על רקע זה, מסדר האבירים הליבוני ("אבירי הסיף") התאחד בשנת 1237 עם המסדר הטבטוני. במקביל לחמו ליטאים נגד נסיכויות רוסיות במזרח שביקשו לכבוש חלק מאדמותיהן.
בימי הנסיך הגדול גדימין (Gediminas, 1316 – 1341) הועברה עיר הבירה של הממלכה הליטאית לווילנה.
המפנה החשוב במעמדה ובעוצמתה של ליטא התרחש בימי שני הנסיכים הגדולים ויטאוטאס (Vytautas, "ויטולד", 1386 – 1430) ויוגאילה (Jogaila, 1334 – 1377).
בימי ויטאוטאס כונתה ליטא "הדוכסות הגדולה של ליטא" (Magnus ducatus Lithuaniae). לאחר שהתנצר בן-דודו, הנסיך יוגאילה, בשנת 1386, והומלך על ידי פולין, אוחדה פולין עם ליטא במסגרת איחוד "אוניה". בעקבות אירוע זה עברו לדת הקתולי רוב הליטאים, ובראשם הבויארים (Bajorai), האצילים ובעלי האחוזות.
בשנת 1569, נועדו ה"סיימים" (הפרלמנטים) של ליטא ופולין בלובלין וקיבלו החלטה שנודעה שם "האוניה הלובלינית" – איחוד מלא בין שתי המדינות.
במחצית השנייה של המאה ה-19 החלה בליטא התפתחות מרשימה בתחומי המסחר, התעשייה והבנייה. בנייה מואצת של מתקנים צבאיים, כגון מערכת המבצרים שהוקמה סביב העיר קובנה.
במלחמת העולם הראשונה הייתה ליטא זירת קרב בין צבאות רוסיה וגרמניה.

מבצר גדימינו, וילנה

מבצר גדימינו, וילנה

בשלהי המלחמה התגברה בליטא הפעילות הפוליטית למען קבלת עצמאות.
בווילנה קמה מועצה לאומית ליטאית "טאריבה", שהכריזה ב-16 בפברואר 1918 על ליטא כמדינה עצמאית שבירתה וילנה. כעבור מספר חודשים נבחר יושב-ראש הטאריבה אנטאנאס סמטונה (Smetona) לנשיא הראשון של המדינה. בסוף שנת 1918 הוקמה ממשלה זמנית בראשות אוגוסטינאס וולדמאראס (Voldemaras). ממשלה זו קיבלה תמיכה מגרמניה.
במקביל החלה לפעול בליטא המפלגה הקומוניסטית. בסיוע רוסיה הסובייטית הקימו ליטאים קומוניסטים בווילנה "ממשל מהפכני של פועלים ואיכרים". ממשל זה בראשות וינצאס קפסוקאס (Kapsukas) השתלט על שטח גדול בצפון-מזרח ליטא, בגבול ביילורוסיה, וכונן שם משטר בולשביקי מהפכני. באמצע 1919 גורשו הבולשביקים מליטא על ידי בצבא הליטאי הלאומי.
על פי הסכם שלום שנחתם ביולי 1920 במוסקבה, התחייבה רוסיה לסייע לשובם של האזרחים הליטאים לארצם. אך כעבור שלושה חודשים כבש הגנרל הפולני לוסיאן ז'ליגובסקי (Żeligowski) את הבירה וילנה ואת עיירות הסביבה והן סופחו לפולין. דבר זה גרם לסכסוך בין שתי המדינות.
בשנת 1923 סיפחו הליטאים את עיר הנמל ממל (Memel, בליטאית Klaipeda) שרוב אוכלוסייתה היו גרמנים. נוצר ניתוק כמעט מוחלט בין תושבי ליטא העצמאית לתושבי וילנה והסביבה שבשלטון פולין.
בשל הנזקים שנגרמו לליטא עקב הפעילות הצבאית במלחמת העולם הראשונה וגם בגלל ניתוק הקשרים הכלכליים עם שוקי רוסיה ולטביה, היה מצבה של ליטא רע. בשנת 1922 הונהג מטבע חדש – ליטאס (Litas).
בשל הקשיים הכלכליים וחוסר היציבות הפוליטית, המשטר הדמוקרטי שהונהג בליטא לא האריך ימים. החוגים הימניים תקפו את הממסד הדמוקרטי. בדצמבר 1926 התחוללה בליטא הפיכה צבאית שהעלתה לשלטון את מפלגת הלאומנים (Tautininkai) בראשותו של סמטונה, שכיהן כנשיא המדינה. השלטון הדמוקרטי בוטל ונאסרה פעילות הקומוניסטים וארגוני שמאל אחרים. שלוש שנים אחר כך הדיח סמטונה את ראש הממשלה וולדמאראס בסיוע הארגון הפשיסטי "זאב הברזל" (Gelezinis Vilkas), ובכך בא הקץ על ליטא הדמוקרטית.
עם עליית המפלגה הנאצית בגרמניה התחזקה בליטא התודעה הלאומית, במיוחד באזור ממל. רבים השתלבו בפעילות הארגונים הנאציים, שדרשו להדק את היחסים עם גרמניה עד כדי סיפוח ליטא. בהשפעת הנאצים גברו בקרב חוגים ליטאים נטיות לאומניות וגזעניות. על רקע זה ניסתה בשנת 1934 קבוצת קצינים מן הצבא הליטאי בהנהגת הרמטכ"ל גנרל קוביליונאס (Kubiliunas) להחזיר לראשות הממשלה את וולדמאראס, אך הם נכשלו.
בלחץ חוגים פוליטיים וכלכליים כדוגמת ארגון הסוחרים הליטאים "ורסלס" (Verslas), הכבידה הממשלה ידה על המיעוטים הלאומיים.
הליטאים הבליגו במרץ 1939 כשגרמניה דרשה מהם לוותר על נמל ממל וסביבתו. בליטא השתררה אווירה קשה והתארגנו מחדש חסידי וולדמאראס שנקראו "אקטיביסטים". הם קיימו קשרים עם ארגוני ביון גרמנים וחתרו להקים בליטא גוף נציונאל-סוציאליסטי.

פנורמה של וילנה

פנורמה של וילנה

ליטא ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה

ערב מלחמת העולם השנייה הכריזה ליטא על ניטרליות. אולם כתוצאה מסיכום חשאי שאליו הגיעו גרמניה וברית-המועצות על בסיס חוזה ריבנטרופ-מולוטוב, ב-28 בספטמבר 1939, נכללה ליטא בתחום ההשפעה הסובייטי. ברית-המועצות השתלטה על מזרח פולין ועל וילנה, וליטא נאלצה להסכים להקמת בסיסים צבאיים על שטחה. עם זאת, הסובייטים החזירו לליטא את בירתה וילנה ב-30 באוקטובר 1939. לאזור וילנה הגיעו 25,000 פליטי מלחמה מפולין, יהודים ופולנים. ממשלת ליטא עשתה מאמצים לקלוט אותם.
לנוכח המצב החדש הוקמה בליטא ממשלת ליכוד לאומי, בלי השתתפות חוגי שמאל. הקומוניסטים המשיכו לפעול במחתרת.

השלטון הסובייטי, יוני 1940 – יוני 1941

ב-15 ביוני 1940 נכנסו חיילי הצבא האדום לליטא, לאחר אולטימאטום סובייטי שהוגש לממשלת ליטא יום אחד קודם לכן. כעבור יומיים הוקמה ממשלה עממית בראשות העיתונאי השמאלני יוסטאס פלצקיס (Paleckis), שהכריזה מייד על שחרור 400 אסירים פוליטיים ועל הפיכת המפלגה הקומוניסטית ושלוחותיה לחוקיות. הסיים העממי הכריז על ליטא כרפובליקה סובייטית סוציאליסטית. ב-3 באוגוסט צורפה ליטא למסגרת ברית-המועצות. בו-זמנית צורפו לליטא מספר נפות באזור שווינצ'יאן שנכללו עד אז בגבול ביילורוסיה.
הסובייטים כפו על ליטא סובייטיזציה מואצת שבמסגרתה נסגרו עיתונים ומוסדות חינוך ותרבות, נאסרה פעילותם של ארגונים פוליטיים ושל תנועות דתיות ולאומיות. אישים מרכזיים מהממסד הקודם הושלכו לכלא או הוגלו לסיביר. התנהלה הלאמה שיטתית במגזר המשקי הפרטי.
בתגובה לכך התארגנו בליטא תנועות מחתרתיות, מהן לאומיות-קיצוניות דוגמת "חזית האקטיביסטים הליטאים" (LAF). הן קיימו קשרים חשאיים עם גרמניה הנאצית. ב-14 ביוני 1941 הוגלו לסיביר יותר מ-30,000 תושבי ליטא שהוגדרו אויבים ובלתי מהימנים.
שבוע לאחר מכן, ב-22 ביוני 1941 תקף צבא גרמניה את ברית-המועצות ובאותו יום הפציצו את ליטא וחדרו לגבולה. תוך 3-4 ימים נכבשה ליטא כולה. הגרמנים קיבלו סיוע עקיף מפעילי המחתרות הלאומיות הליטאיות. הצבא האדום ופעילים קומוניסטים ליטאים רבים הצליחו לסגת לפנים ברית-המועצות. מרבים מהם הוקמו אחר כך במסגרת הצבא האדום דיוויזיית הרובאים הליטאית ה-16 ויחידות מיוחדות של תנועת הפרטיזנים הליטאית.
הליטאים קיבלו את הגרמנים בתשואות. אך תקוותם לחידוש עצמאותה של ליטא לא התממשה. ליטא הפכה להיות חלק מ"נציבות הרייך מזרח" וכונתה "מחוז מנהל מזרח". בראשו הועמד גנרל קומיסר גרמני ולידו פעלה מועצת שרים שחבריה ליטאים ובראשם קוביליונאס. הצבא הליטאי לא הוקם מחדש, וכעשרים אלף חייליו שולבו במסגרת "גדודי המשטרה" שעסקו בליטא ברצח יהודים. חלקם השתלבו בלחימה נגד תנועת הפרטיזנים הליטאית-סובייטית שקמה בסוף 1942 ופעלה בעיקר ביערות מזרח ליטא, והיו בה כ-10,000 לוחמים. בשנת 1942 צורפו ל"גנרלבצירק ליטא" כמה אזורים לשעבר של פולין: סמורגון, סוויר ואושמיאנה.
השלטון הגרמני בליטא הסתיים בינואר 1945 כשהצבא האדום הדף את חיל המצב הגרמני מהעיר ממל.

***

ארמון הנשיאות, וילנה

ארמון הנשיאות, וילנה

תאריכים משמעותיים בקורות ליטא:

שנת 1009 – ליטא מוזכרת לראשונה בכתבים (The Chronicle of Quedlinburg).
שנת 1251 – לליטא מוענק התואר ממלכה.
שנת 1253 – הדוכס Mindaugas מוכתר כמלך ליטא. ב-6 ביולי נחגג אירוע זה.
שנת 1323 – וילנה נזכרת לראשונה כבירת ליטא במכתביו של גדימינאס לאפיפיור.
שנת 1387 – הדוכס הגדול יוגליה מטביל את ליטא ומביא להסכם בין ליטא וממלכת פולין, ומעניק לווילנה זכויות כעיר.
שנת 1410 – הצבא הפולני בפיקוד יוגליה והליטאי בפיקוד ויטאוטאס מנצחים את הגרמנים בקרב גרונוואלד המפורסם.
שנת 1569 – תאריך איחודה של ליטא עם פולין ("האוניה הלובלינית"), אירוע ששינה את מעמדה של ליטא והעלה אותה על דרך של התפתחות כלכלית וחברתית חדשה.
שנת 1648 – פרוץ מרד הקוזאקים, פתח למאורעות ת"ח-ת"ט אשר זעזעו את יהדות ליטא.
שנת 1795 – הכללתה של ליטא האתנית בממלכת רוסיה.
שנת 1915 – גירוש רוב יהודי ליטא לאזורים הפנימיים של רוסיה והשארת היתר תחת כיבוש גרמניה הקיסרית.
שנת 1918 – כינון ליטא העצמאית בתמיכת היהודים ופריחתו של הישוב היהודי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
שנת 1920 – פולין כובשת את וילנה. בירת ליטא הופכת להיות קובנה.
השנים 1939 – 1940 – ליטא מאבדת עצמאותה בעקבות חוזה ריבנטרופ-מולוטוב. הסובייטים משיבים לליטא את וילנה וכובשים את המדינה כולה.
שנת 1941 – הכיבוש הנאצי הביא לקצה של יהדות ליטא.
שנת 1945 – ליטא הופכת לחברה באומות המאוחדות.
11 במרץ 1990 – המועצה העליונה משיבה לליטא את עצמאותה.
שנת 1991 – ליטא הופכת לחברה באומות המאוחדות כמדינה עצמאית.
מרץ 2004 – ליטא מצטרפת לנאט"ו ולאיחוד האירופי.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות